היסטוריה

20/08/2003     כינוס של כ 20 בעלי מגרשים בביתו של ארז עצמון. ניתנה סקירת מצב ואופן ההתנהלות של גורמים שונים
                       במהלך השנתיים האחרונות. החברים הציעו רעיונות כיצד לקדם את האינטרס המשותף
                       לפיתוח אדמות היישוב. ראה הצעות לפעולה.

01/03/2003    קבוצה פרטית של בעלי קרקעות שלחה מכתב לוועד החברה לפיתוח ובו שאלות נוקבות על רקע הסחבת רבת
                     השנים בנושא תחילת פיתוח היישוב. ראה מכתבם.

23/04/2000    כתבה מהעיתון "גלובס" הסוקרת את השתלשלות העניינים בפרויקט. 

האירוס לא צומח ממערב לנס ציונה
מאת: דליה טל 

לפני כ- 80 שנה רכשו יהודים מבולגריה 380 דונם ממערב לנס ציונה;  לפני כ- 30 שנה הם ניסו לממשם ולהקים את היישוב "אירוס", בסיועו של עו"ד גבריאל צ'קרוב, ומאז הוא נאבק עבורם בדרך חתחתים שאינה מפספסת שום מהמורה, והכל לדבריו, משום שמדובר בקרקע פרטית. 

בשנת 71 הופיע במשרדו של עו"ד גבריאל צ'קרוב יוצא בולגריה ובידו מסמכים להקמת יישוב חדש, אירוס שמו, על קרקע פרטית בסמוך למושב בית עובד, ממערב לנס ציונה.  צ'קרוב, בעל ניסיון בהקמת מספר שכונות ביפו ובת"א, חשב לתומו שמדובר במשימה אפשרית.  30 שנה אחר כך, בגיל 78, צ'קרוב טרם השלים את משימת חייו. 

במשרדו הישן ברחוב הרצל בת"א, נערמים עשרות תיקים שעליהם מתנוסס השם "אירוס", אך הסוף אינו נראה באופק.  אולם צ'קרוב עדיין אופטימי:  "לפני 30 שנה הבטחתי לבעלי הקרקע שאהיה הראשון שישחה בבריכת השחייה שתוקם במקום, ואני מתכוון לעמוד בהבטחה". 

אין אבן נגף שתוכנית אומללה זו לא עלתה עליה.  ברחבי הארץ הוקמו בשנים האחרונות עשרות יישובים חדשים, כולם על אדמות מדינה, ורק אירוס, שכל אדמותיו פרטיות, אינו מצליח להתחמק מהמוקשים הרבים שבדרך. 

"הבעייתיות של המתחם היא בכך שהקרקעות הן פרטיות", אמרה נציגת הוועדה המקומית שורקות, שבשטחה נמצאת התוכנית, בוועדת הערער המחוזית שדנה בתוכנית באפריל 2000.  "אם נבדוק את היישובים בארץ, נראה שרובם הוקמו על קרקעות מדינה שבהם הפרוצדורה יותר פשוטה – מינהל מקרקעי ישראל קובע פיתוח.  פה מדובר בקרקעות פרטיות, לכן מהרגע הראשון התחילו בעיות היטלי ההשבחה.  יש בעיות קשות של הקמת יישוב כשנושא הבעלויות אינו מוגדר". 

צ'קרוב אינו קונה את התירוץ הזה.  לדעתו, המועצה המקומית שורקות והמועצה האזורית גן רווה שמות רגל ליישוב שלו, כי הן חושקות בקרקעות הפרטיות הללו. 

סיפורו של היישוב אירוס מתחיל בשנות ה- 20, כאשר ציוני בולגריה החליטו לרכוש קרקעות בארץ ישראל.  שליחיהם הגיעו לארץ ורכשו 380 דונם באל קובייבה, בסמוך לנס ציונה.  ב- 1937 הקימו הנאמנים את "ארץ ישראל יישוב עולים", חברה ציבורית ללא הון מניות וללא מטרות רווח, שמטרתה הקמת יישוב חדש בארץ ישראל.  בתקופת המנדט אושרה התוכנית כולל פרצלציה ורישום מדויק בטאבו. 

ב- 1950, כאשר הגיעו יהודי בולגריה לארץ, העבירה החברה את הזכויות לבעלי המגרשים בטאבו. "כשהתוכנית הגיעה אלי ב- 71' חשכו עיניי", מספר צ'קרוב, "התברר שהחברה אינה פעילה שנים, ושבעלי הקרקע פזורים בכל רחבי הארץ ואין איתם שום קשר.  עוד התברר לי, שבאותה שנה הכריזה המדינה על הקרקע כעל אדמה חקלאית, מבלי שאיש הטריח את עצמו לברר את הבעלויות האמיתיות עליה. 

"חשבתי לעצמי שאם אפנה לבג"ץ, בית המשפט יאמר לי שהבעלים 'ישנו' על זכויותיהם, לכן החלטתי לחפש בינתיים את בעלי הקרקע ולראות מה ניתן לעשות.  הקמתי חברה לפיתוח אדמות ציוני בולגריה, חברה ציבורית ללא מטרות רווח.  הצלחתי למצוא 80% מהבעלים ויורשיהם, וחיכיתי שהמדינה תעשה פשלה. 

"ב- 81' התברר לנו שהחלקה הוכללה בתוכנית פארק לאומי במסגרת תמ"מ 3 (תוכנית מתאר ארצית לפארקים וגנים לאומיים), מיד ניצלתי את ההזדמנות, והגשתי תביעה בשם בעלי הקרקע על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, לפיו ניתן לדרוש פיצויים עקב תוכנית הפוגעת בזכויות. בלחץ התביעה ביקש הממונה על המחוז דאז, דב שיש, מהוועדה המחוזית לבטל את ההכרזה והוציא אותנו מהפארק הלאומי. 

"כל הזמן הייתה לנו בעיה עם המועצה האזורית גן רווה, שהשטח נמצא בתחומה.  ב- 92' הציע מתכנן המחוז להגיש את התוכנית לול"ל (וועדה לבנייה למגורים ולתעשייה) בתקווה שהפטנט החדש יביא לזירוז התוכנית".  צ'קרוב מיהר והגיש לול"ל את תוכניתו של האדריכל צדוק שרמן, ובה יישוב עם 353 מגרשים למגורים בשטח 500 מ"ר כל אחד, שעליהם ניתן לבנות בתים בשטח 225 מ"ר ומרתף בשטח 60 מ"ר.  עוד נכללו בתוכנית 46 דונם המיועדים לנופש וספורט, שני מרכזים מסחריים, בית אבות ושני גני ילדים.  המועצה האזורית גן רווה הוכרזה אז כיוזמת התוכנית.  צ'קרוב חשב לתומו, שאם ישתף את המועצה האזורית, הדבר יקל על קידום התוכנית. 

הול"ל אמנם אישרה את התוכנית, אך אז התברר שראש המועצה גן רווה, שלה אלימלך, מסרב לחתום עליה.  צ'קרוב: "אלימלך אמר לי שהתוכנית לא טובה, ודרש ממני להוריד מכל מגרש 30 מ"ר, וליצור בכך מספר מגרשים חדשים לשימוש המועצה.  הוא גם דרש 20 יחידות בבית האבות, וכניסה חופשית לתושבי המועצה לקנטרי קלאב.  ואם לא די בכך, גם החברה להגנת הטבע הציגה רעיון מקורי משלה, ודרשה לשנות את התוכנית וליצור פרוזדור שיאפשר מעבר של חיות משטח הגן הלאומי לפרדסי האזור ולהפך". 

במכתב נואש למנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, שמעון שבס, כתב צ'קרוב: "עכשיו מבקשים לבטל את התוכנית לטובת חיות היפותטיות שירצו להתאבד בעוברן את הכביש". בעקבות התערבות שבס, הסכים שר הפנים דאז, אריה דרעי, לחתום על התוכנית והיא קיבלה תוקף באוגוסט 98'. 

אך בכך לא תמו הצרות.  הוועדה המחוזית דרשה 40 מיליון שקל כהיטל השבחה, אך סירבה להתחייב שכל הסכום יושקע ביישוב.  צ'קרוב דרש את ההתחייבות.  

באוקטובר 99' פנה יוסי גוטליב, יו"ר הנהלת החברה לפיתוח אדמות ציוני בולגריה, לוועדה המקומית שורקות בדרישה לקבל היתר לביצוע עבודות עפר.  הוועדה הודיעה שהיא מתנגדת לבקשה, מאחר שהוגשה ללא חתימת כל בעלי הזכויות בנכס.  עוד קבעה הוועדה, שמאחר ומדובר ביישוב חדש, יש להפקיע ממנו שטחים לצורכי ציבור, אבל מאחר ובתוכנית אין סעיף הקובע את שטחי הציבור, יש להעביר לוועדה המחוזית את הבקשה לביצוע ההפקעה.  צ'קרוב פנה לוועדת הערר ברשותו של עו"ד אייל מאמו, ושוב שטח בפניו את כל תלאות התוכנית, כשבפיו מסר ברור – הוועדה המחוזית מתנכלת ליישוב בכל דרך אפשרית.  עתה הוא ממתין לתשובת הוועדה, כשהשחייה בבריכה נידחת כנראה למועד בלתי ידוע. 

ראש המועצה האזורית גן רווה, שלמה אלימלך:  "היישוב אירוס יקום, אני לא יודע מתי.  הבעיה נעוצה דווקא בחלק מהתושבים ובעו"ד צ'קרוב שמסבך את כל העניין". 

"גלובס":  עו"ד צ'קרוב טוען שאתה שם להם רגליים. 

אלימלך:  "אני עוזר רק למי שמבקש.  לצערי זו רמת ההצלחה של היזמים". 

 * * *